Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 34a
אֶלָּא שֶׁלֹּא יִתֵּן בּוֹ מוּם, מִנַּיִן שֶׁלֹּא יָבִיא דְּבֵילָה וּבָצֵק וְיַנִּיחֶנָּה עַל הָאוֹזֶן כְּדֵי שֶׁיָּבֹא כֶּלֶב וְיֹאכְלֶנָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר ''כָּל מוּם'' — אֶחָד מוּם וְאֶחָד כָּל מוּם.
Traduction
only the prohibition that one may not directly cause a blemish. From where is it derived that one may not bring pressed figs or dough and place it on the animal’s ear so that a dog will come and eat it, thereby biting off part of the animal’s ear and leaving it blemished? The verse states: ''There shall not be any blemish in it'' (Leviticus 22:21), indicating that the same prohibition applies both when the blemish is caused directly and when it is any blemish, even one caused indirectly.
Tossefoth non traduit
אחד מום ואחד כל מום. ואפי' הני תנאי דלא דרשי כל בפרק אלו עוברין (פסחים מג:) אפשר דהכא דרשי שיש ענין כדפי' התם:
הָכָא בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְכֵן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: ''וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי''.
Traduction
After demonstrating that the tanna’im in the baraita discussing the firstborn offering disagree with regard to the exposition of certain verses, the Gemara clarifies that the tanna’im here, in the baraita discussing teruma whose status concerning impurity is uncertain, also disagree with regard to the exposition of verses. As Rav Yehuda says that Shmuel says, and Reish Lakish likewise says, and Rav Naḥman likewise says that Rabba bar Avuh says: It is stated in a verse addressed to Aaron and his sons: ''And I, behold, I have given you the charge of My terumot [terumotai]'' (Numbers 18:8), with ''terumotai'' written in plural.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאַחַת תְּרוּמָה תְּלוּיָה, וְאָמַר רַחֲמָנָא: עֲבֵיד לַהּ שִׁימּוּר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: ''תְּרוּמָתִי'' כְּתִיב.
Traduction
Rabbi Eliezer, who holds that the barrel of teruma must be safeguarded from ritual impurity, holds that the verse is speaking of two terumot: Both teruma that is definitely ritually pure and teruma that is in abeyance, i.e., teruma whose status with regard to impurity is uncertain. And based on the plural ''My terumot,'' it is understood that the Merciful One states: Make a protection for it, i.e., safeguard even teruma whose status concerning impurity is uncertain. And Rabbi Yehoshua, who holds that one may expose to ritual impurity the teruma contents in the barrel, holds that the term terumotai is written so that it can be read as terumati, meaning: My teruma, in the singular. Therefore, the requirement to safeguard teruma applies only to that teruma whose status is definitely pure.
Rachi non traduit
עביד לה שימור. דכתיב משמרת:
Tossefoth non traduit
אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה. וא''ת דבפ' במה מדליקין (שבת כה. ושם) אמרי' ואחת טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך והיכי נפקי מקרא שלש תרומות טהורה וטמאה ותלויה וי''ל משום דכתיב נתתי לך משמרת תרומתי דקאי תרומתי אלך ואמשמרת דלך שייך אטמאה לרבוייה להיתר הנאה ומשמרת שייך בתלויה דבעיא שימור:

ורבי יהושע תרומתי כתיב. וא''ת לר' יהושע כיון דלא איירי קרא בשתי תרומות מנליה דטמאה שריא בהנאה וי''ל דנפק משאר דרשות דהתם בפרק במה מדליקין (ג''ז שם) ממנו אי אתה מבעיר כו' או מלו ולא לאורו מכלל דבת אורו הוא:
לְמֵימְרָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר יֵשׁ אֵם לַמִּקְרָא? וּרְמִינְהִי: ''בְּבִגְדוֹ בָּהּ'' — כֵּיוָן שֶׁפֵּירַשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ, שׁוּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמוֹכְרָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
Traduction
The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Eliezer holds that the vocalization of the Torah is authoritative, i.e., one derives halakhot based on the pronunciation of the words, although it diverges from the spelling? And the Gemara raises a contradiction from a baraita discussing a Hebrew maidservant’s return to her father’s house. The verse states, with regard to her master: ''He shall have no power to sell her to a foreign people, seeing that he has dealt deceitfully with her [bevigdo bah]'' (Exodus 21:8). The term ''bevigdo'' shares a root with a word for garment, beged. Therefore, the verse indicates that once the master has spread his garment over her, thereby designating her as his wife, if the maidservant is subsequently divorced or widowed, her father may no longer sell her. This is the statement of Rabbi Akiva, who maintains that the vocalization of the Torah is authoritative, and he interprets bevigdo as related to bigdo, his garment.
Rachi non traduit
כיון שפירש טליתו עליה. שיעדה אדון לאמה העבריה ונשאה ופירש כנפיו עליה שוב אין האב רשאי למוכרה אפי' גירשה אדון דאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות וקיימא לן בפ''ק דקדושין (דף יח:) דר''א סבר יש אם למסורת בבגדו בה כתיב בלא יו''ד וזהו לשון בגידה כשאר תיבות הכתובות בלא יו''ד שאתה קוראן חטף קמץ כמו (בראשית לט) כשמעו:
Tossefoth non traduit
ורמינהי בבגדו בה כו'. פי' בקונטרס דגרס כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו רשאי למוכרה דברי ר''ע ר''א אומר כיון שבגד בה כו' ובפ''ק דקדושין (דף יח:) הביא ראי' מן המכילתא דגרס בדברי ר''ע כיון שפירש טליתו ודר' אליעזר ליתא התם וברוב ספרים ישנים גרסינן איפכא כאן ובקדושין (ג''ז שם) ועוד דלגירסת הקונטרס מקדים דברי ר''ע לדברי ר''א שהיה רבו ועוד כתוב ברוב ספרים בבגדו בה בבגדו בה תרי זימני כיון שפירש טליתו ועוד היכי משמע ליה לר''א המסורת לשון בגידה משום דכתיב בבגדו בלא יו''ד ה''נ לא כתיב בוי''ו ואע''ג דבלא וי''ו אתה קורא חטף קמץ כדפירש בקונטרס כשמעו כשמעם (בראשית לד) באמרם (אסתר ז) כעברם (מלכים ב ב) ה''נ כי הוי לשון בגד וטלית אין רגילות לכתוב יו''ד באמצע של פעולה ועוד בההיא שמעתין בקדושין בסמוך כתוב בכל הספרים ישנים ולר''נ בר יצחק דאמר מעות הראשונות לקדושין נתנו במאי מוקים לה כר''ע דאמר לשפחות אחר שפחות הוא דלא מצי למזבן אבל לשפחות אחר אישות מצי מיזבן ליה ולפי' הקונטרס צריך להגיה ר''א ונראה לר''ת דגרסינן כיון שפירש טליתו כו' דברי ר''א ר' עקיבא אומר כיון שבגד והשתא הוי לשון בגידה דאי לשון בגד וטלית הוי לן למקרי בבגדו בצירי ואע''ג דקרינן ותתפשהו בבגדו (בראשית ל''ט:
י''ב) דשאני הכא דאיכא למיטעי והמסורת משמע טפי לשון בגד וטלית מלשון בגידה מדכתיב בבגדו בלא יו''ד ולכך אומר הברייתא תרי זימני בבגדו כיון שפירש טליתו כו' היה לך לכתוב בביגדו ביו''ד דלא ליתי למיטעי וכתיב בבגדו בלא יו''ד לומר כיון שפירש כו' ובמכילתא שגורס שפירש טליתו דברי ר''ע הסופר חיסר ודילג ר''א וגם כל מילתיה דר''ע ובדר''נ בר יצחק גרסינן מוקי לה כר''ע כמו שכתוב בכל הספרים ישנים וקצת קשיא הא דפריך התם בקדושין אלא דקידשה אביה מי מצי מזבין לה והא אין אדם מוכר בתו לשפחות אחר אישות בהך קושיא אליביה דר''א דשמותי הוא וי''ל דפשיטא לן שכן הלכה משום דרבנן דר''ש ור''ש גופיה דהתם דקיימי כוותיה ואמרי אבל לא לשפחות אחר אישות:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כֵּיוָן שֶׁבָּגַד בָּהּ, שׁוּב אֵינוֹ רַשַּׁאי לְמוֹכְרָהּ!
Traduction
Rabbi Eliezer says: The word bevigdo is written without a yod and therefore is written in a manner that it can be read: Bevagdo. Accordingly, bevigdo bah means that since the father dealt deceitfully [bagad] with her by selling her once, he may not sell her again. Evidently, Rabbi Eliezer maintains that the manner in which the verses in the Torah are written is authoritative, and one derives halakhot based on the spelling of the words. This contradicts his derivation with regard to teruma, which is based on the pronunciation of the words.
Rachi non traduit
כיון שבגד בה. אביה שמכרה לשפחות שוב אינו רשאי למוכרה דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות אבל לאחר אישות מצי לזבונה ואמרי התם דר''ע סבר יש אם למקרא בבגדו קרינא. ויש שמשבשין השמועה במס' קדושין וגורסין ר''א סבר יש אם למקרא ור''ע סבר יש אם למסורת וטעות הוא בידם דא''כ מאי מקשי הכא בבכורות:
אֶלָּא, הָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר: הָרְאוּיָה לָךְ שְׁמוֹר, וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָךְ לָא תִּשְׁמוֹר, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הָא נָמֵי רְאוּיָה הִיא, שֶׁמָּא יָבוֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה.
Traduction
Rather, here, the tanna’im disagree with regard to this: The verse states: ''And I, behold, I have given you the charge of My terumot'' (Numbers 18:8). Rabbi Yehoshua holds that the term ''you'' teaches that only teruma that is fit for you to eat, i.e., teruma that is definitely ritually pure, you must safeguard. But teruma that is not fit for you, i.e., teruma whose status with regard to impurity is uncertain, you do not need to safeguard. And Rabbi Eliezer holds that this teruma, whose status with regard to impurity is uncertain, is also considered fit for you, because perhaps Elijah will come and deem it ritually pure.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. מַתְקֵיף לַהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: הֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן? אִילֵימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּמַתְנִיתִין, עַד הַשְׁתָּא לָא אַשְׁמְעִינַן שְׁמוּאֵל דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין מוּתָּר?
Traduction
§ The Gemara again discusses letting the blood of a firstborn offering. Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: To which opinion of Rabbi Shimon is Shmuel referring? If we say he is referring to the opinion of Rabbi Shimon in the mishna, that the blood may be let despite the resulting blemish, because the purpose of the treatment is solely medical, that cannot be correct. After all, hasn’t Shmuel taught us until now that an unintentional act, i.e., a permitted action from which a prohibited result inadvertently ensues, is permitted?
Rachi non traduit
ר''ש. דאמר במתני' יקיז אע''פ (שיש בו) מום ולא קאמר דישחט עליו:
Tossefoth non traduit
אילימא ר''ש דמתני' עד השתא לא אשמעינן שמואל דבר שאין מתכוין מותר. תימה אטו מי שרי ר''ש משום דאין מתכוין הא אפי' במקום שא''א שלא יעשה מום נמי שרי דעושה מום במתכוין כדאמר לעיל דבקראי פליגי ושרי משום דכתיב (ויקרא כ''ב:
כ''א) תמים יהיה לרצון אבל מטיל בבעל מום שרי ובפ' כל המנחות באות מצה (מנחות נו:) מפרש נמי טעמייהו מקראי ולפי' הקונ' דלעיל בפרק הלוקח בהמה (בכורות דף כה.) גבי שתי שערות של פרה שעיקרן מאדים וראשן משחיר וקאמר ר' יוסי בן המשולם גוזז במספרים ואינו חושש ופי' בקונט' דחשיב אין מתכוין משום דאין מתכוין לגיזה אלא לתקן את הפרה ניחא נמי הכא דאין מתכוין משום הטלת מום אלא משום רפואה ולהכי פריך אמאי איצטריך ליה לשמואל לפסוק כר''ש דאפי' הוה אסר מטיל מום בבעל מום הוי שרי הכא משום דאין אלא לרפואה ושמואל אית ליה דבר שאין מתכוין מותר ומיהו א''א לקיים פי' הקונ' כדפרישית לעיל בפ' הלוקח בהמה (ג''ז שם.) ונראה לפרש הכא דבתרתי פליגי דבברייתא פליגי במטיל מום בבעל מום שאחזו דם ביותר וא''א לו להתרפאות בלא הקזה שלא ימות כדאמר לעיל דאי שביק ליה מיית דאז חשיב מום ואפי' לא מיית נמי כיון שלעולם לא יצא מאחוזת דם אם לא יקיזנו במקום שעושה מום חשיב כבעל מום והשתא ר''מ אסר במקום שעושה מום דקסבר כו' לא יהיה בו אפי' בבעל מום וחכמים שרו משום דכתיב תמים יהיה לרצון ובלבד שלא ישחט על אותו מום דגזר אטו היכא דלא מיית בלא עשיית מום דחשיב כתם או אטו היכא דיכול להתרפאות בהקזה במקום שאין אתה עושה מום ור''ש שרי אף לשחוט דלא גזר ור' יהודה אסר אף במקום שאין עושה מום כדמפרש בפ''ק דפסחים (דף יא:) דמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית במקום שאין עושה מום אתי למיעבד במקום שעושה מום ובמתניתין היא פלוגתא אחרת דר' יהודה קאמר בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין בשום ענין כדפרישית וחכ''א יקיז פי' בין מת בין לא מת ובלבד שלא יעשה בו מום כלומר שיזהר בהקזתו שלא יוכל לבא לידי מום כשיקיז סמוך לאוזן או לניב שפתים או לחוטם דקסבר דבר שאין מתכוין אסור והיכא דלא מיית דלא חשיב בעל מום אסור ר''ש אומר יקיז אע''פ שהוא עושה מום שהוא יכול לבא לידי עשיית מום דדבר שאין מתכוין מותר ולשון המשנה משמע ליה כמו שפירשנו מדלא נקט מקום שעושה בו מום ומקום שאין עושה בו מום כדנקיט בברייתא וא''ת וכיון דאחוזת דם חשיב כמום שאין יכול להתרפאות בלא עשיית מום א''כ לשחוט עילויה וי''ל דמדרבנן אסור דאתי לאיחלופי בתם א''נ חשיב כמו [מום] עובר שיש לו רפואה:
וְהָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וְרַב חָנִין בַּר אָשֵׁי אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין מַתְנֵי בְּלָא גַּבְרֵי — רַב אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן!
Traduction
But doesn’t Rav Ḥiyya bar Ashi say that Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that an unintentional act is prohibited, and Rav Ḥanin bar Ashi says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, that an unintentional act is permitted. And Rav Ḥiyya bar Avin teaches these rulings directly, without citing additional men in their transmission. He simply states that Rav says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and Shmuel says that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Evidently, Shmuel could not be referring to the opinion of Rabbi Shimon in the mishna, as if so, he would be repeating himself.
Rachi non traduit
הלכה כר' יהודה. במס' שבת (דף כב.) דאמר דבר שאין מתכוין אסור:
הלכה כר''ש. ולמה ליה תו לאשמועי' הכא:
בלא גברי. בלא רב חייא ורב חנן:
אֶלָּא רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּבָרַיְיתָא, וְרַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מַתְנֵי לַהּ בְּהֶדְיָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּבָרַיְיתָא.
Traduction
The Gemara answers: Rather, Shmuel is referring to the opinion of Rabbi Shimon in the baraita (33b), that not only may one let the blood of the dying firstborn animal despite the resulting blemish, but it is even permitted to eat the animal’s meat on account of the blemish. And the Gemara notes that Rav Sheisha, son of Rav Idi, teaches this explicitly: Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon as stated in the baraita.
Rachi non traduit
דברייתא. דאמר אף ישחט על אותו המום כיון דלא היה דעתו להטיל בו מום כדי להתירו אלא כדי שלא ימות לא קנסינן ליה:
מַתְנִי' הַצּוֹרֵם אוֹזֶן בַּבְּכוֹר — הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחוֹט עוֹלָמִית, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נוֹלַד בּוֹ מוּם אַחֵר — יִשְׁחוֹט עָלָיו.
Traduction
MISHNA: In the case of one who slits [hatzorem] the ear of a firstborn offering, that person may never slaughter that animal. This is the statement of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say: If another blemish later develops in the firstborn, he may slaughter the animal on account of that second blemish.
Rachi non traduit
מתני' הצורם. הפוגם אנקרני''ר בלע''ז. ובכהן קא מיירי:
גְּמָ' וּמִי קָנֵיס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעוֹלָם? וּרְמִינְהִי: מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּהֶרֶת
Traduction
GEMARA: The Gemara asks: But does Rabbi Eliezer penalize for a transgression forever? And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Nega’im 7:5): In the case of one who had a snow-white leprous mark [baheret] on his body,
Rachi non traduit
גמ' ומי קניס ר''א לעולם. שלעולם לא יהא מותר:
Tossefoth non traduit
ומי קניס ר''א לעולם ורמינהי מי שהיתה לו. כמה שמעתתא מוכחא דצורם אוזן של בכור קנסא הוא ובסמוך נמי קאמר בהאי מומא קנסוה רבנן ואפי' לרבא דאמר בפ''ק דתמורה (דף ד:) מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני מכל מקום הכא שרי האי בכור מדאורייתא דהאי יש בו מום והאי גברא טהור דהא אין בו נגע כלל וא''ת דבספרי בפרשה ראה אנכי תניא רבי אליעזר אומר כו' המטיל מום בבכור ואוכלו עובר שנאמר לא תאכל כל תועבה אלמא דמדאורייתא אסור (וי''ל) דבסמוך אשכחן ליה קנסא לרבנן דסברי כאחרים דדרשי התם בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר או בבישול בשר בחלב כדקאמר בפ' כל הבשר (חולין קיד:) ואין לאסור שחיטה על אותו מום מלא תאכל כל תועבה כמו בשר בחלב וכלאי זרעים ומעשה שבת שיש לחלק וא''ת ולר''א דלא מפליג מאי פריך עליה מבהרת דגבי צורם אוזן בבכור דאסור מדאורייתא עד שיולד מום אחר יש לנו לקנסו כשנולד בו מום אבל קוצץ בהרת דמדאורייתא טהור מיד שנקצץ עד שיוולד נגע אחר וי''ל דאפ''ה לא היה לנו לקנוס במום עולמית אלא עד מום שלישי או רביעי א''נ נהי דאי יתיר ר''א לשחוט במום אחר אין כאן קנס מ''מ לא היה לנו לקנוס במום שלא עשה בו עבירה כי היכי דלא קניס בנגע אחר א''נ דספרי אסמכתא בעלמא הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source